ניסינו לחנך אותם להיות ‘רוצחים’ בכל הנוגע לתחרות או אימון, אבל ברגע אחד שמסתיימת התחרות, או האימון, להיות בני אדם . ספורט הישגי וטייסי חיל האוויר הישראלי– מודל 2012 סלקציה, סינון, דראפט, מצוינות, ערכים וטובים יותר ופחות. “מצוין !” – “הכי טוב” “מצטיין ?” היכן ? ביחס למי ? ברמה הארצית ? ברמה העולמית ? או רק ברמת הבלוק השכונתי ?
ברמות הגבוהות בחברה, בהן מנסים למדוד את המושג “מצוין”, או “טוב מאוד”, בדרך כלל מציבים קריטריונים, תוצאות, שיאים. היכן שאין בנמצא קריטריונים ברורים להצלחה, מי שינסה להגדיר הישג כהצלחה, יחטא למטרה ויכניס בה שיווק שקרי. פוליטיקה של הצלחה. כאשר המדד להצלחה ברור, הדרך פחות משנה. לפעמים גם (אך לא תמיד) הערכים נשארים בצד ונשכחים, כי בסופו של דבר אלה מפריעים “לתוצאה הסופית”.
בארגון “מצוין” המקצועיות מעל הכול.
כיום, קשה יותר מבעבר לאפיין את המושג “מצוינות”, בעולם של חיקויים גנריים בתחום הטכנולוגי והרפואי מצד אחד ותוכניות הריאלטי עם גיבורי התרבות המשונים מהצד השני. פוליטיקת השיווק שחקה את המושג האמיתי. נראה שעדיף להשתמש במושג טוב וטוב יותר, או טוב וטוב פחות.
“הקשר בין מצוינות בקורס טייס למצוינות בספורט מקצועני”
1. כיצד קורה שחלק גדול ממסיימי מגמת הקרב בקורס טייס בשנת 2011 הם “בנים של טייסים”? . האם גודל חורי הפרוטקציה גדולים מדי ? האם בקרב מסיימי הקורס יש יותר מדי יישובים חזקים של טייסים ? האם חיל האוויר באמת מחפש את מיטב בנינו להגן על מדינת ישראל ? או שהמוטיבציה של הבנים “של” היא הגדולה ביותר? או שמכיוון שיש דוגמא בבית אזי הדבר נראה אפשרי?
2. מושג הדראפט ב NBA–לקבוצה הגרועה ביותר יש את הסיכוי הגדול ביותר לבחור ראשונה את טובי שחקני ליגות המכללות. הדבר יוצר איזון, תחרות אמיתית…מצוינות. תחשבו לרגע כיצד נראית מכבי תל אביב בכדורסל לעומת שאר הליגה הישראלית. אז אולי ניתן להבין הרבה יותר את הישגיה הנמוכים יחסית, של נבחרת ישראל בכדורסל.
3. מה יקרה, במידה ומיישוב X, או מבית ספר Y שהוציא “יותר מדי טייסים” בשנה האחרונה, יוכל לצאת/ לסיים רק טייס אחד ולא שלושה את קורס הטייס ? או שלבתי ספר שמהם לא התקבלו מועמדים לקורס טיס ינתן בונוס שיקדם את המועמדים שלהם?
4. מה היה קורה במידה ולקורס הטייס היו מגייסים קציני קבע בלבד שסיימו שירות קרבי בהצלחה, בגיל 22 ולא 18 ? (אנשים בוגרים יותר, קריירה צבאית, לא ילדים בני 18).
5. מה היה קורה במידה וטייס נושר מהקורס היוקרתי, אותו אחד היה מחויב להמשיך שירות קבע קרבי, בחיילות השריון או התותחנים (לא Top בהכרח) –דראפט ?
חשבתם פעם למה שניים מאיגודי הספורט (האולימפיים) החזקים בישראל (מבחינת הישגים) נמצא בתהליכי פירוק, או במצב של ניהול לא תקין (איגוד השחייה ואיגוד הג’ודו). בשני האיגודים האלה, אין (בהכרח) קורלציה בין ההישגים הגבוהים של ספורטאיו לבין ניהולו של המנגנון האחראי עליו, מוזר.
להיות אלוף אירופה בגילאי נוער זה משהו אחד, אלוף אירופה בבוגרים זה כבר עולם אחר לגמרי. האם חיסולו ההרואי של חיל האוויר הסורי במלחמת לבנון הראשונה, משולה לאלוף העולם בבוגרים ? נוער ? קדטים? או ילדים ?
6. צה”ל ממזמן לא צבא העם וכמו שח”א לא ינצח לבדו את המערכה , גם יישובים חזקים כמו רעות/משגב/שוהם וכיו”ב לא ינצחו את המערכה לבד. מכיוון שהם ישובים קטנים מדי ומנותקים מדי מהחברה ומההוויה הישראלית. להיות מ”פ “מצוין” בגולני לא קשור בהכרח ל”תוצאת” בוחן פלוגה אלא לדברים הרבה יותר מורכבים, כמו איך להשאיר את “דמיטרי” או “אסרת” האתיופי במחלקה, כי הוא צריך לצאת לעבוד בסופי שבוע לפרנס משפחה. זה ישראל אחרת לגמרי. (מח”א או “היחידה”).
ואולי אם כל הרעות בצה”ל, זה הקב”א – קבוצות האיכות והצורה על פיה נקבעת הקב”א של המלש”ב (מיועד לשירות בצבא) זאת (גם) נקבעת ע”פ מספר החדרים בבית, גובה המשכורת של ההורים, האם ההורים גרושים או לא ועוד….
במלחמת לבנון השנייה, לאחר שחזרתי לחופשת סופ”ש חריגה מצו 8 כדי לאמן את קבוצת הרוכבים –”תן לנו עשרה ימים לא יותר, חיל האוויר יסיים את העבודה בצ’יק צ’אק”– אמר לי בצורה ברורה והחלטית א’ (תא”ל במיל) אחד מטייסי המילואים המהוללים של החייל שהוא גם במקרה האבא של אחד ממסיימי הקורס הנוכחי (חיל האוויר אגב לא סיים את העבודה ב 2006 בצ’יק צ’אק במידה ואתם זוכרים לא נכון).
שלושה רוכבים מאותה קבוצת רכיבה (קדטים), סיימו במגמת הקרב את אותו קורס הטייס בשנת 2011, שניים מהם בנים של טייסים (שלושתם מאותו היישוב). שלושתם מלח הארץ, אנשים מצוינים, שאני גאה לומר שהכרתי אותם ומקווה מאוד שגם חלק מהערכים שניסינו לבנות בקבוצת הרכיבה בנושא “טוב יותר או פחות” עברו גם אליהם.
מה הם אותם ערכים ? על רגל אחת ניסינו לחנך אותם להיות ‘רוצחים’ בכל הנוגע לתחרות או אימון, אבל ברגע אחד שמסתיימת התחרות, או האימון, להיות בני אדם, לא מצוינים, אפילו לא טובים יותר או פחות ולא נעליים, פשוט לדעת להיות בני אדם”
“מצוינות זה המצאה של בינוניים מתוסכלים” – כשנאמרו המילים למפקד חיל האוויר (2012) באותו מפגש נזכרתי בחבר מאוד טוב שלי (אחד מקציני המודיעין הטובים ביותר שידע חיל האוויר, כיום פרופסור למתמטיקה ומחשבים, עילוי בתחומו, גר אי שם בארצות הברית הרחוקה). למה דווקא הוא ?(1994-97)
הוא ישב באותו חדר ענק (לשכת מפקד החייל, כנראה פחות מפואר מהיום) וניסה להסביר “למפקד” ומפקדי הזירות את ‘האמת’ המקצועית שלו, (מצחיק ועצוב לכתוב זאת כיום, כי הנושא היה איראן והרבה פעמים לא לקחו אותו מספיק ברצינות….) האמת המקצועית אשר לא תמיד התיישבה עם הקונספט המקובל. פוליטיקה לא עניינה אותו, מקצועיות ומצוינות כן.
כמעט 20 שנה אחרי, כשניסה לחזור לעבוד בישראל, התשובה בדר”כ : “אנחנו מצטערים, אבל אתה Over-qualified “ אולי עוד 5 שנים. (כנראה שבמתמטיקה ומחשבים אנחנו ללא ספק בקטגוריית ילדים, מאז כתיבת הכתבה הנ”ל כבר הספיק לפרסם כמה וכמה מאמרי TOP10 בעולם בתחום המתמטיקה).
קצת אופטימיות לסיום
1.מי שמנצח בתחרות בוגרים גם ברמות הגבוהות ביותר בעולם אינו בהכרח הספורטאי הטוב ביותר. כדי להגיע לאותו מעמד צריכים גם לדעת להתנהל כמו שצריך, להפסיד ואפילו ללכלך את הידיים גם בניגוד לערכים שגדלנו עליהם, מכיוון שאין “עולם מושלם” ואין “מצוינות”. יש גם דרכים נלוזות ולא כשרות להגיע למעלה, השאלה, כמה מהרפש נדבק בנו ובמערכת ? וחשוב יותר כיצד אנחנו מחנכים ונותנים דוגמה לאלה שבאים אחרינו ?
2. ישראל עדיין מדינה צעירה ומתפתחת. שינוי לא יכול לקרות ביום אחד, זה תהליך ארוך מאוד, זה תהליך של התבגרות, של מקצועיות, של חוסר אגו, של פרגון. של חברה אשר חושבת על טובת הכלל ולא טובת הפרט (טובת הכלל שונה מטובת ‘המסכן’ ‘והמגיע לי’ – נא לא להתבלבל), לא חשוב מה צבע פניו, מספר החדרים בביתו , או במקרה הרע משרד השיווק והיחצנות שהנ”ל שכר.
המאמר מוקדש לא’ – בחור צעיר (בן 26*) אשר סיים את קורס הטייס האחרון שלו בלי יותר מדי פרוטקציה “ועם לומר את האמת הלא נעימה בפרצוף” גם לקצינים בכירים ממנו. אני מקווה בשבילו ולא פחות בשבילינו שהוא ידע גם מתי לסתום את הפה ולהתקדם בסולם הדרגות מעלה ועדיין לשמור על מקצועיות גבוהה. שיהיה “רוצח”(תרתי משמע) מתי שצריך ובמקביל – הכי חשוב שידע להיות בן אדם, זה הכול. (*הגיל המאוחר בגלל שהנ”ל שירת בסיירת מטכ”ל מספר שנים כלוחם ומפקד)
א’ עם חברים בטקס קבלת הכנפיים בבסיס חצרים
תגובתו של אחד המסיימים (1 מ 4) עליהם בעצם נכתבה המאמר – ג’ : (בגללו הוספתי את סעיף 6 למעלה) “יפה מאוד! נהניתי לקרוא מעלה הרבה שאלות רלוונטיות לטעמי. ואני חושב שהתשובה להרבה מהשאלות היא לא גנטיקה או קומבינות, אלא סביבה. ואני אסביר, אני מאמין שמקום המגורים וחברת האנשים ב@#$%% לדוגמא מנתבת אותך לשאיפה מסוימת אני יכול להגיד לך שלא דווקא קורס טייס אלא פשוט צבא משמעותי(אני לדוגמא רציתי להיות לוחם בסיירת כלשהי) וכשזאת השאיפה, האיך כבר לא משנה. המוכוונות הזאת מנצחת. כולם מדברים על זה ופועלים בהתאם הרי החומר האנושי זהה העניין הוא מה הוא סופג מהסביבה. אגב בשביל הסטטיסטיקה אבא שלי בירוקים (-; (ג’ היה ללא ספק אחד הספורטאים המוכשרים בקבוצה באותה תקופה, הבעיה שהיו לו אז יותר מדי “ברחשים” בראש) אני כמעט בטוח כי במידה והיה מחליט להמשיך לעסוק בספורט היה יכול להגיע רחוק מאוד (ולא הכוונה כאן ברמה הלאומית…)
מה הקשר המתבקש לדראפט ואגודת הספורט בישראל ? (22.1.2013)
אחת החולות הגדולות בתחום הספורט התחרותי הן אגודות הספורט בישראל, ובייחוד, אגודות הספורט הגדולות (שאינן אשמות אגב) אשר ולפי השיטה הקיימת מחסלות כל סיכוי ממשי לקידום אמיתי של הספורט (על משקל דומה, לסגן מפקד הבסיס שצריך “לשרוף” את התקציב כדי להצדיק אחד זהה או גבוה יותר לשנה הבאה). מאמנים כלל לא מתוגמלים על הישגים בכל הרמות והגילאים. ספורטאים כשרוניים מחוזרים ע”י האגודות הגדולות, ללא דראפט, משאירים את האגודות הקטנות ללא סיבת קיום אמיתית להשקיע בספורטאים מצטיינים.
בצורה הזאת, ספורטאים כישרוניים עם הישגים ברמה הלאומית בלבד, או השיגים ברמת נוער בלבד מקבלים הרבה יותר ממה שמגיע להם, הם כבר מקצוענים לכל דבר, והרי בישראל כנראה זה בהרבה פעמים מספיק. המקום הראשון (ברמת הגנון) חשוב מהזמן (ברמת הגנון ברמה הבינלאומית). דבר שיוצר בינוניות אין סופית – מצב של “אין תחרות אמיתית” – אמרה לי פעם רוכבת : “במרוץ עכברות, המנצחת היא בסופו של דבר עכברה”. אגודות הספורט הגדולות אינן אשמות בנושא הזה. למה להאשים אותן בדבר שאין הן אחריות עליו. זאת השיטה הקלוקלת שמתקיימת במדינה החל מהקמת “מכבי” “הפועל” “בית”ר” וכו’ פוליטיזציה של הספורט (עוד מלפני קום המדינה).
מצב סרטון של הקבוצה משנת 2005-6 (שלושה טייסי קרב, קבוצה של 10 ילדים רוצחים, שמקווה ולימדנו להיות בני אדם….