עניתי שלא בא לי
מהיכן להתחיל ? מזה שבכלל לא רציתי ללכת לתחרות…? ממרוץ המדרגות בעזריאלי יום קודם, אחד הקשים בחיי? לא, היה אחד אחר, שבועיים קודם, דואתלון רמת השרון קרדיט: (נכתב על ידי אביחי גריברג, שודרג ע”י אלעד פלטין), צילומים : רונן טופלברגאביחי, אחד מעמודי התווך של קבוצת DAA מומנטום, דיבר איתי לפני איזה חודש שהוא לוקח אותי בחשבון, כפרטנר לזוג במרתון הזוגות בסדום. עניתי שלא בא לי, זה 80 ק”מ, ארוך ומייגע. תעזוב אותי, תבוא למרוץ המדרגות יהיה פנאן, נשתה אחרי זה איזה קפה הפוך בבית קפה צבונבוני.
ואביחי, כמו צ’יואווה מעורב בזן פולנייה לא ויתר.
בסוף סיכמנו, הוא נרשם למרוץ המדרגות ואותי הוא רושם ביחד איתו לסדום.לקראת מרוץ המדרגות ביום שישי האחרון, מקומה -4 לקומה 49 במגדל עזריאלי, עשינו איזה כמה וכמה אימונים בקבוצה, מתאימים מבחינתי בצורה מושלמת לפגרה של עונת אופניים. הנערים והנערות לקחו את הנושא ברצינות יתרה, כמו כל מרוץ שהוא קצת שונה, מצחיק ונחמד.
ביום שני, באחד ממגדלי העיר מודיעין בן 10 קומות התקבצה הקבוצה למרוץ סימולציה. אני לא יודע למה, אבל מכיוון שהשעה היתה מעט מאוחרת, הכרזתי שנערים ובוגרים מבצעים 10 פעמים הלוך וחזור(ילדים רק 5) – (קריא 100 קומות – הירידה ברגל, לא במעלית) ברקע, לפני הזינוק אני זוכר ששמעתי כל מיני טרוניות, אבל לא איזה מישהו שהחזיק אותי חזק ויאמר :”אלעד !!!! עזריאלי זה 50 קומות, לא 100″ אז בבקשה, אני מבקש מכל חברי הקבוצה לעבוד יותר על האסרטיביות שלהם, ואני אשתדל לחזור שוב על לוח הכפל. רובם ככולם הבינו את זה (בעיקר אני) אי שם בחזרה שבין הפעם ה 6 ל 8… אז חדלתי את כולם לפני התקפת לב שלי. באותו זמן אביחי הוביל עליי בקומה וחצי, אחריי מרטינה, נאור ונוי. |
עם עוד למעלה מ 400 רצי מדרגות במרתף של מגדל עזריאלי
לקראת סדום, ביום רביעי יצאנו ביחד לאימון רכיבת שטח ראשון אחרי הרבה זמן מאז אליפות ישראל שאופני ההרים ‘נזרקו ונשכחו במחסן’ – אביחי לא נראה הכי טוב בעולם, (גם לא אני).ביום שישי התייצבנו יחד עם עוד למעלה מ 400 רצי מדרגות במרתף של מגדל עזריאלי. בזינוק גילאים 30-39 אביחי מזנק כאילו תקוע לו בישבן איזה רקטת קאסם משופרת, אני אחריו, מספיק עוד לצעוק לו שאם אני מצליח לתפוס אותו, אני @#$% אותו על הגג (די ניסיתי… לא הצלחתי)
אביחי נעלם לי בתוך גרם המדרגות ובורח ראשון למעלה, אני דולק אחריו, כאשר בקומה ה20 אני מרגיש כבר הרגשת חנק לא מוסברת, עליה נינה פקרמן הסבירה לכולנו 20 דקות קודם (שזכתה במקום הראשון בעלית נשים והגיעה שנייה אחת אחריי !!!).
בסיום המקצה, אביחי מגיע ראשון, אני שני אחריו בהפרש של 16 שניות. |
מי שהצליח לראות בעניים ראה כנראה את חלקנו משתנקים
מחרחרים, משתעלים, יורקים מקיאים ופולטים נוזלים שונים ומשונים.
בקיצור הריאות שרפו, הרגליים בערו והמוח התנתק זמנית.
תשע דקות (מי יותר ומי פחות) של סבל מזוקק וטהור.למעלה ממתינה לנו מרטינה שסיימה את מקצה העלית במקום השלישי כללי, מעט מאוכזבת שלא הצליחה לשבור את שיאה האישי משנה שעברה, (שוכחת שהמסלול השנה היה מעט ארוך יותר).
תוצאות של חברי הקבוצה :
מרטינה צין קרן – 3 עלית נשים בזמן של 11:52 דק.
אביחי גרינברג – 5 (גילאים 19-39) – 9:00 דק.
אלעד פלטין– 10 (גילאים 19-39) – 9:16 דק’.
עוד השתתפו במרוץ המדרגות מקבוצת DAA מומנטום : אסף רוזלי, רועי ספרא, נוי קרן ונאור פרץ.
(ההישגים של הרוכבים הצעירים בהחלט יפים בהתחשב שאנחנו לא רצים יותר משלושה שבועות).
רוכבים נוספים שהתחרו במרוץ מדרגות והביאו תוצאות יפות בהחלט : עמנואל בלחסן ונתי הורטיג. |
| מתן ומיכאל – מנצחי הקטגורייה של 50 ק”מ מעל 39 |
שבת 6:00, מישור עמיעז
ישיבה אחרונה להורדת משקעים וקדימה מתארגנים.
אני מתארגן במהירות, כרגיל! אלעד מאיץ בי רק שלוש ארבע פעמים.זינוק! שני הק”מ הראשונים רגועים יחסית אפילו לא גישושים ראשוניים התוואי מישורי/ירידה מתונה.
אלעד עולה קדימה ומחליט להתעלל קצת.
אנחנו מנסים לקפוץ אבל שומרים עלינו…מגיעים לקטע כביש, אייטור וליבנר מנסים לקפוץ אבל אלעד לא מוותר להם כל כך בקלות.
חוזרים לשטח, הקצב כבר ממש לא רגוע, אני לא מנסה אפילו להסתכל אחורה ולראות מה נשאר מהפלטון.ק”מ 15, התוואי עכשיו גבעות במגמת עליה, אני רואה שני זוגות בולטים איתנו, אייטור את ליבנר מת”א ופרומן את פינקלמן מ-VCI. אלעד עובד עם ליבנר מקדימה אני ואייטור מדדים מאחורה. הקצב רצחני הריאות אומרות יש לך עוד חצי שעה ככה, גג!. אייטור ממש סובל ומשחרר צעקה לליבנר שיחכה לו. המוח אומר, זה הזמן לקפוץ ולברוח תן הכל. אנחנו בורחים קדימה. אנחנו מגיעים ראשונים לצ’ק פוינט. למרות שבזבזנו שם כמה שניות יקרות עדיין יש לנו עוד כמה ספייר.תחילת העליה, אלעד נותן קצב מטורף אני מנסה לשמור עליו אבל הוא בורח כמה מטרים קדימה. לא עוברות שתי דקות והאדומים והירוקים מתנשפים מאחורי. אנחנו עולים ביחד עד שמגיעים לקיר, שיפוע עצום, לא רכיב בדופק שלנו, אם בכלל. יורדים ודוחפים. נהיה חם, האוויר לא זז, אני מנסה להרים את האופניים על הגב ולעלות, אבל זה לא נוח. אלעד מאיץ בי אבל אני כבר לא רואה בעניים. אני בקושי זז.
ליבנר כבר לפני ועוד דקה גם אייטור. אני לא מוותר ולוחץ אלעד מסיים ראשון את השיפוע ויורד 20 מטר לסחוב לי את האופניים. זה היה בדיוק מה שהייתי צריך, אנחנו חוזרים למצב רכיבה השיפוע עדיין רצחני 16% ממוצע, הילוך סבתא המשקל קדימה והעליה ארוכה… בחצי השני של העליה אנחנו מגבירים מבינים שאנחנו כבר לבד המטרה להיעלם מטווח הראיה. |
מרגע זה ואילך זה אנחנו נגד השעון, להגדיל את הפער
לא לאפשר להם לסגור.
העליה נמשכת ללא סוף, אחרי כל חצי ק”מ של הילוך סבתא מתחבאת ירידונת ועוד חצי ק”מ דומה.
אלעד מוביל אני עולה רק לגיחות אגו קצרות.בק”מ השלושים ומשהו אני כבר שתיתי את שלושת הבקבוקים שלי וחלק מהמים של אלעד. למזלי מחכים לנו ארגזי מי נביעות באמצע המדבר. אנחנו ממלאים בקבוקים ואפילו עושים את זה די מהר.התוואי עכשיו הוא כבר מישור גבעות, תודות לטרקטורים ששותלים צינור במדבר השטח פודרה חולי מה שגורם לנו להתאמץ הרבה אבל להתקדם מעט. הטכניקה של שנינו באדמה חולית די טובה למרות שעבר הרבה זמן מאז שרכבתי בירקון.
יוצאים מהחולות ואז נשמע פססססספסססססספססססספסססספפססספפססססס…..ואחרי שלושים שניות פלפלפללפפפפ!
הטיובלס בגלגל האחורי של אלעד תפס, אבל ירד הרבה אוויר. עוצרים למלא! עוד 20 דקות ושוב יורד אוויר. עוצרים וממלאים עוד קצת וממשיכים לירידה. הירידה כיפית וזורמת, מגיעים לסופה חזרה במישור עמיעז. אלעד נמצא יותר מידי אחורה וצועק לי שצריך לעצור. הוא כמעט על הג’אנט.
ק”מ 47, אפשר לקחת סיכון ולהמשיך למלא או להכניס פנימית?אין ברירה צריך להכניס פנימית, הסיפור לוקח 5 דקות (מבדיקה של קובץ הפולאר), איבדנו ימבה זמן, אבל אף אחר עדיין לא עבר אותנו. אלעד: “עכשיו! 5 דקות מעל הסף!” אני מבין שהכוונה לצמצם נזקים ולברוח לפני שרואים אותנו. בפועל הצלחתי להוציא CR. אלעד מושך מקדימה אני נלחם לשבת. הדופק מצליח לעלות אבל מהרגליים לא יוצא הרבה. תופעה דומה למה שהיה באימון שעשינו יחד ברביעי. אני שותה אוכל ומשתדל לא להוריד קצב. מסביבינו יש מלא רוכבים של המיקצים האחרים. אלעד דואג שיפנו לנו את המסלול ואפילו מצליח לשחרר מחמאות לילדים בדרך.
מגיעים ליישורת האחרונה עוד 5 ק”מ… טיילת המלונות, רוח פנים אבל למי אכפת האדרנלין בדם של אלעד מושך קדימה. “אביחי קדימה! אני לא יודע איפה הם. אליפות העולם! תן הכל!” אני בדראפט מחזיק בשיניים, מצליח לעלות לאיזה 20 שניות לתת לו מנוחה וחוזר למקומי בדראפט.
שער הסיום לפנינו, מאחורה אין כלום, ידיים למעלה וזהו.
מצטער על הסיפור הארוך, תסלחו לי זה הנצחון הגדול הראשון שלי.
תודה לחברתי והורי שהביאוני עד הלום.
תודה לאלעד.
ותודה לקבוצה שאני גאה להיות חלק ממנה.
אלעד :
תודה לך אביחי שלי, (למרות הכל) בשנה הבאה תתאמן יותר משלוש פעמים לקראת המרוץ מדרגות בעזריאלי ותנסה להתחרות במקצה העלית על מקום בפודיום…תחזור למטה כמו רן אלתרמן במעלית, ותזנק שוב יחד איתי, תתן לי יד ותסחוב אותי כל הדרך למעלה, בשביל הפודיום של הספורט.
ועל סדום 2008, אני צריך לחשוב.
(משהו קטן לפרופורציה של המקום ה1 ב 80, רוכבי עלית רבים לא הגיעו למרוץ המרתון של סיום העונה, כל אחד וסיבותיו הוא, לא שכחנו אז הנה הזכרנו). |
| פודיום 80 : עם פינקלמן, פרומן, ליבנר ואפיאזו |
|
