>אחת המטרות באימון היא לאמץ ”תחושת קצב” – ללמוד לשמור על סל”ד קבוע והספק קבוע לאורך זמן גם בלי להסתכל על המסך. זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע, לפחות לא בהתחלה, אבל קל לראות כמה מועיל זה יכול להיות, נניח, בתחרות. קרדיט לכתיבת הכתבה : כתבה קרן סירוטה. 3.6.2011

בלב מושב גינתון, מרחק 20 דק’ נסיעה ממרכז ת”א ממוקמת “המעבדה”. מבחוץ זה נראה קצת לא קשור לאופניים, אבל בפנים ממתינה הפתעה: החדר עמוס בארבעה טריינרים חדישים ושני רולרים מהמתקדמים בעולם, 2 מסכים קטנים, ומקרן עם מסך ענק המציג את מהלך האימון. אני מגיעה לכאן בעקבות מייל מסקרן על שיטת אימון חדשה שנקראת……. PowerTraining….

השיטה מבוססת על אימוני עצימות איכותיים וקצרים בני 60 דקות. לרוב אני לא מתרשמת מסיסמאות דוגמת “עד שלא תנסו – לא תבינו במה מדובר…”, אבל כשזה מגיע לספורט, קשה לי שלא להתפתות לנסות דברים חדשים, ואני מחליטה לבדוק במה מדובר…

היות ועבורי זהו האימון הראשון בזמן ששאר החבר’ה מתחממים, אני עושה “טסט עומסים” מקוצר שמטרתו לקבוע מהו ההספק המצופה עבור כל רמת עצימות מ 60% ועד 100%. העומס עולה בהדרגה כל 2 דקות וכך גם ההספק (זהו מדד מרכזי וחשוב באימון הוואטים. כדי “להוציא” את המספרים המדויקים עושים בד”כ טסט של 20 דקות אבל לצורך האימון הזה הטסט המקוצר מספיק לנו). אני מספיקה עוד להצטרף לשאר הקבוצה לסיום החימום: 70% – 80% – 90% – לא קל. אני זורקת מבט חטוף לשעון דופק, לראות כמה הוא גבוה, אבל אלעד בא והופך לי אותו “הדופק לא משחק תפקיד באימון וואטים”. אולי באמת עדיף ככה, אין טעם לחפש אישור לזה שאתה הולך להתעלף. על קיר המראה סיסמאות באותה הרוח: “אם אתה בתחרות ועדיין נושם, יש לך עוד סיכוי לנצח”, “…ואם אתה בסוף ספרינט ועדיין נושם, סימן שצריך להעלות לך את הוואטים”. שיטת האימון מתבססת על אימוני עצימות איכותיים

(Quality & intensity).

זה אומר שאתה אולי בא לאימון של 75 דק, אבל נותן עבודה ששקולה להרבה יותר במונחים של רכיבת נפח. ייחוד השיטה בהתמקדותה בפיתוח ושיפור יכולות הרכיבה, הכוח והמהירות, כמו גם לימוד טכניקות שליטה, איזון ושמירת קצב. רוב השיעור אני מרוכזת בדמותי הוירטואלית (בחליפה כחולה, לפי בחירתי), ובמדדים שעל המסך שלפני: מרחק נצבר, קצב סיבובי רגליים (סל”ד – סיבובי רגליים לדקה), הספק והספק ממוצע. באימון המסויים שעשינו צריך לשמור על הספק קבוע ולא לרדת מ 90 סל”ד. בשלב הזה של האימון אני מגלה שמלבד מדדים אלו, ניתן ללמוד מהמדידה גם על האיזון בין רגל ימין לרגל שמאל, האיזון בין השרירים האחוריים לקדמיים, ורציפות תנועת הסיבוב. זו בעצם הפעם הראשונה שאני נחשפת לפרמטרים האלו ורק מתחילה להבין כמה הרבה יש עוד לעבוד ולשפר

עכשיו מגיע החלק הקשה באמת של האימון – 2 ק”מ במאה אחוז הספק. אווירה בריאה של תחרות משתררת בחדר. אני כמובן מסיימת הרבה אחרי כולם. לא מפתיע בהתחשב בכושר הירוד ובעובדה שלא עליתי על אופניים כבר חודשים. אלעד מבין מהר את הבעייתיות שבלתת לי לסיים אחרונה ובסיבוב הבא נותן לי פור קטן ואני מסיימת ביחד עם כולם. אבל האמת היא שבאותם רגעים לא ממש מעניין אותי מי מוביל ומי מאחור, בא לי רק לרוץ החוצה להקיא ואני מצטערת על כל מה שאכלתי אתמול או אי פעם בכלל. מביך. או שלא… בדיוק אז אלעד שכנראה קרא את מחשבותיי (או לחילופין קלט את פניי הירוקות) זורק כבדרך אגב “מי שצריך את הפח שירים את יד שמאל”. ככה אני מבינה שזה לא רק אני. מסתבר ש”ככה זה באימונים אנאירוביים”, שזה נורמאלי לגמרי להקיא את הנשמה באימון בעצימות כזו. בסופו של דבר אני מתאפקת, וחוסכת לעצמי תיעוד מביך ברשימה שעל “הפח העגול”. אחרי כמה ספרינטים כאלה אני כבר די מותשת, והפוקוס בורח לי מהאימון אל שאלות חשובות באמת כמו למשל “למה יש קופסאות שמרים “עולה-עולה” בכל פינה בחדר?” התיאוריה שאני מפתחת באותם רגעים אומרת שזה אמור להזכיר לנו את כל המאפים שאכלנו ועוד נאכל וכך לעודד אותנו להתאמץ קצת יותר באימון, אם לא בשביל לשרוף את הקלוריות אז לפחות בשביל לכפר על החטאים. אבל מסתבר שזה לא העניין, הסיבה דווקא קשורה בספונסרים שקשורים לשמרים יבשים (חברת ברוגמן משווקת “עולה- עולה”). שיהיה. לי בכל אופן זה הזכיר דווקא קרואסון.

אחת המטרות באימון היא לאמץ “תחושת קצב” – ללמוד לשמור על סל”ד קבוע והספק קבוע לאורך זמן גם בלי להסתכל על המסך. זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע, לפחות לא בהתחלה, אבל קל לראות כמה מועיל זה יכול להיות, נניח, בתחרות. אחרי כשעה על סף עילפון אלעד מתרצה ומניח לנו לנפשנו. 5 דקות שחרור, ומתיחות. יש גם אספרסו איכותי והכי הכי חשוב (לא פחות מהאימון עצמו) – מקלחת רותחת! מאוששת אחרי המקלחת אני מתפנה לנסות להבין מה בדיוק עשיתי בעצם…

אז למה לבסס את האימון על מדידת וואטים ולא על הדופק בעצם? אני שואלת את אלעד. “ברמה הבסיסית – דופק הוא בעיקר מדד אירובי, באימונים אנאירובים הדופק מאבד את הרלוונטיות שלו מכיוון שאינו מדויק. “ולמה בכלל אימונים אנאירובים ולא אימונים אירוביים את בטח שואלת? כמי שתמיד לימדו אותה שכדי להעלות את הסף האנאירובי צריך לעשות אימונים אנאירוביים אני דווקא לא שואלת, אבל אלעד עונה בכל מקרה: “תחשבי רגע על מרוץ או תחרות אופניים, או כל תחרות אחרת בספורט, אפילו על טיול רכיבה של חברים. היכן רואים את ההבדל ?. ההבדל בין האנשים הוא בקטעים העצימים ביותר, בגבעה תלולה, בשיפוע החד ביותר, שם “מנצחים” או “מאבדים את הפלטון”.

בשורה התחתונה, מדידת ההספק היא רק חלק קטן מכל הסיפור.

השו”ס הגדול הוא תוכנית ושיטת האימון המיוחדת אשר מתבססת על עשרות פרוטוקלים של טסטים מיוחדים לשיפור כושר גופני, אפילו, שימו לב, הוא טוען, לספורטאים מענפי ספורט אחרים מרכיבת אופניים או טריאתלון (מעניין? בטח). אלעד לא חושף את סודות המקצוע, אבל מדגיש שהיות והאימון נעשה בקבוצות קטנות, יש אפשרות לעבוד עם כל ספורטאי על נקודות החולשה שלו ולהתאים תוכנית אימון אישית

לשיפור הכושר הגופני ויכולות הרכיבה.

כתבה בהפתעה – קרן סירוטה http://www.facebook.com/keren.sirota