נראה שספורטאי מסטרס חוטאים למטרה כאשר אלה נשאבים אל תוך מערכת ‘מדרבנת ספורטאי מסטרס’ לגבולות בלתי בריאים בעליל, באצטלה (מעט) מזויפת של עשיית ספורט תחרותי=בריאות. איזו מערכות בדיוק ? יבואני אופניים, הנעלה, ביגוד, מכשור מדידה וכיו”ב – מערכת שמגלגלת בשנה, עשרות מיליארדי דולרים, בעיקר על גבי ספורטאים ורוכבי סופשבוע, אך גם על גב ספורטאים חובבים של 3-4 פעמים בשבוע. צרכנים כבדים מאוד.

מרפאות ספורט שונות. אשר מכילות בתוכן משנה לשנה, מעבר לבדיקה הארגומטרית השנתית המחייבת והחשובה מאוד – בדיקה למציאת סף חומצת חלב, בדיקת Vo2Max, תמיכה פיזיותרפית, כיווני אופניים, אפילו תמיכה פסיכולוגית….

קבוצות ספורט (והספורטאים עצמם), אשר דוחפות את חבריהם הרבה מעבר לגבולות רמת הכושר הגופני שלהם וליכולות האימון שלהם. נוגעים בעיקר במרכיב הסבולת, אותה קל וכיף יותר לאמן, והרבה פחות באימוני טכניקה, כוח ומהירות…..

  דוגמה לתנוחת רכיבה קרבית מדי (קדימה מדי)

בה שרירי ההמסטרינג כמעט ומנוטרלים, כמו כן יכולת השליטה באופניים כמעט ומינימלית.

 

במהלך השנה האחרונה פגשתי לא מעט טריאתלטים ואנשי ברזל, אם בתחילת דרכם, או ותיקים למדיי. צר לי לומר, אך נראה כי הרמה הטכנית ברכיבה (שליטה בסיסית באופניים והעברת הילוכים) של רבים מהם נמוכה מאוד ביחס לרוכבי כביש (גם חשוב לציין שבהחלט לא כולם !)

 סתם תנוחה לא נעימה, ללא קשר לפוזיציה נכונה או שלא (ג’וני הולנגילווד – TDF 2011)

כמו כן, ענף אנשי הברזל נתפס כספורט יחידני וסוליסטי, כלומר, הרכיבה בתחרות היא לבד (נגד השעון) למרות שישנם קבוצות רכיבה גדולות של אנשי ברזל שאת עיקר הרכיבות שלהם עושים בצוותא (הרי לא כיף לרכב ולהתאמן לבד כל הזמן). רכיבה קבוצתית עם אירובאר (על אופני כביש או בטח ובטח על אופני נג”ש ייעודיות) היא דבר מסוכן מאין כמוהו (שימו לב, רשמתי רכיבה קבוצתית, מה גם שרכיבה לבד על אופני נג”ש לעומת אופניים קלאסיות בטוחה הרבה פחות).

מה הסיבה ?

כאשר הידיים על האירובאר אין לנו שליטה על הברקסים, השליטה באופניים יורדת (ביחס לאופניים רגילים) והסיכון במידה ונקלעים לסיטואציה לא נעימה בתוך קבוצה (כתף לכתף, בור וכיו”ב), עולה.

הספק ויעילות רכיבה

בתמונה – תנוחת נגד שעון שנראית ויוצרת יותר גרר מאשר רכיבה על אופניים רגילות.

רכיבה עם אירובאר או אופני נג”ש ייעודיות, בדר”כ אם לא תמיד, גורמת להוצאת הספק נמוך מאשר באופני כביש רגילים. בטח שברמות הגבוהות בעולם (ככל שהרמה של הרוכב גבוהה יותר, כך רמת האווירודינמיות שלו עולה ביחס להספק שיורד מטה, רק שיעילות הרכיבה (= מהירות) – עולה. לא כך אצל רוכבים חובבים, בקרב רוכבים חובבים, בדר”כ האווירודינמיות עולה מעט (אם בכלל) וההספק יורד באופן ניכר (=יעילות ומהירות ) יורדת. (שוב, יש חובבים טובים למדי שמשפט זה לא חל עליהם).

 אוקי אז מה לקנות ? אופני נג”ש או אופניים רגילים ? (תיקון/עדכון מרץ  2014)….בסוף.

כאשר כתבתי את המאמר הנ”ל לפני כשנה לערך רשמתי את הדברים הבאים כך :  

“…הייתי ממליץ על 2 זוגות אופניים, רק מה….? לבצע את רכיבות הקבוצה על אופני כביש רגילים, ללמוד לרכב מהר קודם על הרגילים – ללמוד לגייס את השרירים בצורה נכונה, דגש על יעילות, מהירות, שינויי קצב, כולם רלוונטיים לאנשי ברזל וטריאתלטים. אימוני נג”ש ייעשו באופן עצמאי בצורה בטוחה. מה שקורה כאשר רוכבים יותר מדי על אופני נג”ש (במיוחד מתחילים) עדיין לא מספיקים לפתח ולבנות מספיק שרירים כדי להשיג מהירות טובה על האופני נג”ש (לא לדבר על שליטה…), או במילה אחרת – לא מפתחים מספיק מיומנות רכיבה. כאשר מיומנות הרכיבה נמוכה משתלבת עם מהירות גבוהה, אופני נג”ש (מותאימים היטב או שלא) ומפגע בטיחותי, לצערי התוצאה היא בדר”כ …תאונה (הסיכוי גובר כאשר העייפות עולה (סבולת) והמיומנות יורדת).

באופני כביש קלאסיות תיהנו הרבה יותר מרכיבות קבוצתיות, לא תאלצו להרכיב ולפרק אירובארים חדשות לבקרים.

גמישות, כוח וגיוס יחידות מוטוריות בצורה יעילה. תתפלאו לגלות, כי רוכבי נג”ש מצטיינים בעולם, לא בהכרח מוציאים כל כך הרבה ואטים ביחס למשקל גוף (במישור בעיקר). רק מה ? יעילות הדיווש שלהם גבוהה מאוד (ובכך חוסכים בהרבה ואטים) > אחד המרכיבים העיקריים לפיהם אנחנו מתאימים אופניים ומאמנים. מעבר לכך בקרב אותם רוכבים מקצועיים, הגמישות חשובה ומאוד גבוהה – ובכך יכולת אווירודנמית שלהם  טובה יותר.

 במרכז האימונים PowerTraining מתקיימים מלבד אימוני בוטיק, גם מדידות והתאמות אופניים. המדידות, כמו האימונים, מתקיימים על אופני מדידה ייחודיות  שילוב הציוד המתקדם, אופני המדידה המיוחדות, נותנות לנו כלים רבי עוצמה בהתאמת אופניים ברמה הגבוהה והמדויקת ביותר שיש.

 

 

 

 

 בסופו של דבר, הכוח הגדול ביותר שלנו הוא הידע הרחב והניסיון, לא רק ובהכרח הציוד המתקדם והתוכנות. גם בבחירת אופניים מהירות, במידה ותתעקשו, נוכל בהחלט לעזור לכם.

צוות המאמנים אצילנו מקדיש שעות רבות ללימוד אודות יעילות הדיווש והרכיבה.  אנחנו בודקים את האיזון בין שרירי הרגליים וע”פ כך מוצאים את התנוחה היעילה והבריאה והנוחה ביותר.

 

 

 

 עדכון למאמר – מרץ 2014

חלק גדול מאוד ממתחרי איש הברזל, או מקציי הגיל בתחרויות טריאתלון (ספרינט או אולימפי) שרוכבים על אופני נג”ש יפיפיות ויקרות (צר לי לאכזב חלק גדול מכם) אותן מכונות יפיפיות עושות אתכם איטיים, אפילו… איטיים מאוד. ושלא תחשבו שרוכבי אופניים טהורים חסינים מטעויות, ממש לא, יש רבים (וותיקים) שבמרוצי נגד שעון רוכבים על אופני נג”ש, כאשר הכושר הגופני שלהם לא הצדיק זאת מעולם. לפני מספר חודשים איש ברזל (לא ישראלי) שאל אותי איך יידע לבחור, האם להשקיע באופני נג”ש ייעודיות לתחרות איש ברזל, או לרדת מכל העניין. ביקשתי ממנו דבר מאוד פשוט:

לבצע פעם אחת מסלול הלוך וחזור, של 5 ק”מ (סה”כ 10 ק”מ) כאשר הוא רוכב על אופניו וידיו על ה HOODS ועל הDROPS לחלופין (בהתאם למה שנוח לו, משתדל לשמור על תנוחה אווירודינמית כמה שניתן. ביקשתי ממנו לרכב בצורה זו בהספק של 90%. לאחר מכן שינוח כמה דקות, ושיעשה שוב את המרחק באותו הספק בדיוק, רק שהפעם הידיים יהיו על האירובאר כל הזמן (מלבד פניות וקטעים קריטים מאוד).

מה היו התוצאות ?

לא להפתעתי התוצאות היו כמעט זהות, התוצאה עם האירובאר היתה מהירה בשניות בודדות בלבד. לא אכתוב כאן את כל הפרטים של הטסט (מהירות ועוד), רק אציין שהספורטאי בשנה השנייה שלו לאימונים, הוא איננו מתחיל, אך בהחלט שגם לא מהחזקים שבקבוצת הגיל בארצו. הסברתי לספורטאי והוא הבין מיד, כי כדי להשתמש באופני נג”ש בצורה יעילה, הוא צריך לשפר את הכושר שלו (ספציפית) בדברים הבאים :

1. גמישות.

2. כוח ומהירות רכיבה בכלל (קרי = הספק).

3. הורדת משקל.

אלה הם בעצם 3 המרכיבים העיקריים והחשובים ביותר בדר”כ, בבואנו  לחפש LIMITAION של ספורטאי המסטרס (ולמען האמת…לא רק).

עכשיו יבואו חכמים ויגידו – רגע, אבל !

1. הוא לא באמת רכב על אופני נג”ש אמיתיות.

2.הרי כתבת – הוא עשה זמן טוב יותר על האירובאר (אפילו 10 שניות ל 5 ק”מ שווים ל 6 דקות על מסלול איש ברזל).

אז מספר דברים חשובים להיכתב כאן, בנוגע לטסט :

1. כאשר שאלתי את הספורטאי היכן הוא הרגיש טוב יותר, הוא ציין במפורש את התנוחה הקלאסית שהיתה לו יותר נוחה (ועכשיו אני שואל – מה קורה בתנוחה אווירודינמית ל 180 ק”מ….? נכון – מתעייפים וכואב נורא הגב….).

2. המסלול שביקשתי ממנו היה שטוח לגמרי – קרי > יתרון ברור לתנוחת אירובאר.

סיכום – ושאלות להמשך ?

1. אווירודינמיות כללית = אווירודינמיות של הרוכב + אווירודינמיות של האופניים. חשבתם פעם מה היחס ביניהם ? היחס הוא 1 ל 3.

כלומר – על כל 100% אווירודינמיות 66% הוא הרוכב ו 33% הם האופניים (וככל שהכושר נמוך יותר, כך הרוכב תופס את מרבית האחוזים, בגלל גמישות נמוכה וכרס בולטת)

2. מה ההספק המינימאלי לפיו נדע האם אנחנו יותר מהירים על אופני נג”ש או לא ?

3. מה רמת הגמישות האופטימלית  לפיה נדע שאנחנו יותר יעילים ומהירים על אופני נג”ש ?

4. מה רמת היעילות המכאנית שלנו, אשר ממנה ניתן לומר בוודאות שמרמה כזאת ניהיה יותר מהירים על אופני נג”ש ?

התשובה לכל השאלות טמונה באחת – פשוט מאוד, תעשו לכם טסט ותבדקו זאת בעצמכם.

בהצלחה.

שאלות נוספות :

1. איזה קראנק אתם יותר יעילים ? (170 ? 172 ? 175 ?) בדקתם זאת הלכה למעשה ?

קראנק ייחודי למציאת אורכי קראנק יעילים ובריאים – מתאים לכולם (מנמוכי קומה בגובה 1.55 ועד ענקים – 2 מטר ומעלה).

  איזה תנוחת רכיבה אתם הכי יעילים ומוצאים בה הכי הרבה כוח ? ועדיין מרגישם בה נוח ?

לקריאה נוספת :

כיוון אופניים – מה הקשר בין כרס גדולה, חוסר גמישות, סטם קצר, דיווש עגול וזוג שרירי המסטרינג ?

כיוון והתאמת אופניים ביומכאנית.