“אם היית שואל אותי – בחיים אני לא מוכן להיות רוכב מקצוען” מאמר ביקורת או REVIEW על ספרו של פיל גיימון :
Pro Cycling on $10 a Day: From Fat Kid to Euro Pro
לפני מספר שנים, רוכב מיומן ובעל ניסיון ברכיבת מסטרס ברמה התחרותית העולמית, התבטא בפניי – “אם היית שואל אותי – בחיים אני לא מוכן להיות רוכב מקצוען !”(והוא אפילו השתתף מספר פעמים בודדות בחיו במרוצים ברמה מקצוענית דרג 2 ואפילו סיים).
ספרו של פיל גיימון מסביר את המשפט בצורה מקצועית ומשכנעת…ואולי הרבה מעבר לכך, הספר יחיד ומיוחד בשטח, לא נראה שיש דומה לו גם לא בתחום הספורט. גיימון, סיים בשנה שעברה (2016) את העונה האחרונה שלו כמקצוען בקבוצת קנודנדייל דרפק בגיל 31, הישגו הגדול ביותר (לטעמי) הוא :
2014 – הטור של סאן לואיס – מקום 2 GC (מקום 1 קינטאנה).
2016 – Critérium International – מקום 11 GC
2010 ומקום 2 GC בטור של טייואן.
2013 – מקום 2 GC – בטור של גילה.
לכל התוצאות של פיל גיימון- כאן
מעט על פיל גיימון מהאתר שלו :
“פיל גיימון היה רוכב מקצועי משנת 2009-2016, כולל שנתיים במסגרת הבכירה – WorldTour ב Garmin-Sharp 2014 ו- Cannondale 2016. הוא מחבר שני הספרים של Pro Cycling on $10 a Day: From Fat Kid to Euro Pro -2014 וספרו השני – “Ask a Pro” 2016
גיימון (שוב – ציטוט מהאתר) שר מוסמך, קומיקאי חובב, שדר podcaster, יזם, מארח Fondo (גרן פונדו), משווק יצירתי. גיימון פרש ממרוצים, אבל עדיין רוכב על האופניים שלו בשביל הכיף, בעיקר בכדי לשבור שיאי STRAVA בצפון אמריקה.
גיימון Phillip Gaimon נכנס לתחום האופניים מעט מאוחר, לאחר שכנער שמנמן (כשם הספר) חיפש דרך טובה להוריד משקל ולאט לאט (לאט מדי) התפתח לרוכב כביש תחרותי, החל מקטגוריה 5 (בארצות הברית 5 קטגוריות חובבניות, קטגוריה 1 מקבילה לזאת של המסטרס פרו בישראל (לא מבחינת המהירות…) ובשפתו הציורית של גיימון – קטגוריה חמש זו “תחרות אופניים של מכוניות מתנגשות שבהן נוהגים אנשים לבושים בתלבושת טייצ מצחיקה”.
גיימון ייחודי לא רק בכתיבה הצינית שלו, אלא באופי הביקורתי כשהחליט לכתוב על הדרג המקצועי הנמוך (דרג 2 ו 3) וגם הגבוה (דרג 1 – “חבורת מסוממים”)בעיקר אודות קבוצות הרכיבה המקצועניות בארצות הברית.
אם “האומרטה” הוא קוד השתיקה של הפלטון המקצועני בנוגע לזה שאסור לדבר על השימוש בסמים, מגיע גיימון ומצמיד לכל אלה הקשורים אליו, ולא רק הם, מטען קלימגור רב עוצמה בפיסקה אחת ובפיסקה השנייה הוא חוזר חזרה ומוודה הריגה בשלוש יריות – שתיים לחזה ושלישית בין העיניים.
הספר אינו ספר ששוחט פרות קדושות, הוא מעלה אותן על המוקד ומענה אותן לאט לאט ולנו הקוראים נשאר רק לצחוק, לבכות, או להישאר בפה פעור במידה ולא הכרנו צדדים כאלה של הספורט.
ראשית – גיימון יוצא נגד כל נושא הסימום בפלטון המקצועני הבכיר שמנע מרוכבים נקיים כמוהו להשתלב בו, בעיקר בקבוצות האירופאיות מהדרג הבכיר, אך לא רק (גיימון שכח לציין כי מתוך אלפי רוכבי מסטרס תחרותיים בארה”ב 10% ניסו בשלב כזה או אחר בחייהם – סמים משפרי ביצועים – ע”פ פרסומים של עיתונות אמריקאית בשיתוף – VELONEWS).
שנית – גיימון מספר ומסביר אודות משכורות הרעב של הרוכבים מהדרג השני והשלישי ואורח החיים הסגפני שלהם. הפוליטיקה המכוערת של הענף, העסקנות והשחיתות של הענף (אי עמידה בחוזים) וזה מכל כיוון אפשרי. ורבותיי זה מסריח ומגעיל לא פחות מהטריק השובב של גיימון לאחת המעסות בקבוצה : “באמצע עיסוי, ביקשתי לרגע הפסקה להשתמש בשירותים, שם מרחתי שוקולד נוטלה על כל התחת שלי. כשחזרתי ושכבתי על השולחן, המעסה קפצה בשאט נפש “.
הוריו של גיימון – שניהם פרופסורים באקדמיה האמריקאית (“ולא אלופים אולימפיים כמו הוריו של טיילר פיני – מסביר גיימון בסרקזם לסיבה שלא הצליח ברמה הגבוהה) הביקורת של גיימון ורמת הרהיטות של הסבריו והביקורת מסבירה אולי את הרקע השונה ממנו הגיע, הורים שלא היו קשורים לספורט.
למי הספר מיועד ?
אולי חשוב יותר למי הוא לא מיועד ? אז אם אתם רוכבים צעירים שמעוניינים ושואפים להגיע לצמרת העולמית…..אני בספק אם כדאי לכם לקרוא אותו, אולי במחשבה נוספת כדאי שכן, כי אם יש לכם איזה חלום מתוק (שהדרך אליו נראית לכם מעט קשה – אז כדאי שתתעוררו ומהר) אבל בשום פנים ואופן אל תתנו להורים שלכם לקרוא אותו ! (אלא אם כן, אחת הדרכים שלכם להגיע לפלטון המקצועני הוא לעזוב את הבית ולא לחזור יותר, אלא אם כן אתם מבטיחים להוריכם לא לרכב יותר יום אחד בחייכם במידה ותיכשלו).
הספר גם לא מיועד לאנשים שמדמיינים שהספורט הזה כל כך טהור, ללא קשר לסמים – הוא לא, ממש לא.
למעלה – הקעקוע של גימון על ידו – “CLEAN” וברקע סבון.
אלה שעשו את הקעקוע היא “אומרטה” מיוחדת בה חברים מספר רוכבים בודדים, חבריו של גיימון, הבטיחו כי במידה ואחד מהם ייתפס תחת השימוש בסמים ממריצים, שאר החברים יורידו את הקעקוע עם מגרדת גבינה צהובה.
אני מודה, לי אישית הספר לא חידש כ”כ הרבה מבחינת הסיפורים ואולי בגלל שאני בבוץ הזה יותר מדי זמן, ללא קשר לרכיבה ואימון בישראל (סליחה על היהירות), אבל כשיוצא לכם לשבת יותר מפעם אחת עם רוכב מקצוען, צפון אמריקאי מצד אחד ובעלי קבוצות ונותני חסויות ויצרנים גדולים מצד שני, הסיפורים של גיימון אינם מפתיעים, להיפך, הם הופכים להיות כמעט נאיביים. אנושיים.
.ואולי בגלל זה, אני מעריך הרבה יותר רוכבים צעירים שבאים בצניעות אליי כמאמן ומבקשים ממני פשוט – להשתפר, מאשר אלה שזורקים לאוויר ססמאות לא ברורות – “אני רוצה להיות מקצוען” – אבל אין להם שמץ של מושג מה זה אומר.
בימים אלה, לאחר שפרש, גיימון מנסה לשבור את כל שיאי הסטרבה המפורסמים באזור LA. בתחילה אמר שהוא מעוניין לעשות זאת בגלל שחלק גדול מ KOM נתפסו על ידי רוכבים מסוממים, לאחר מכן קצת ירד מזה. סתם כדי להבין את רמתו, באחת הניסיונות שלו :
עלייה של 11.25 ק”מ בשיפוע ממוצע של 4% הוא הוציא במשך 23 דקות 425 ואט (שוקל 67 קילו) שזה…6.345 ואט לקילו).
כיום הוא כותב במגזין Velo news – תוכלו למצוא פרטים אודותיו באתר שלו
וגם ערוץ היוטיוב שלו – כאן
ציטוטים מעניינים מהספר :היריבות בין הקבוצות הלאומיות (דרג 2 -3) אל מול הדרג הראשון (פרו) :
“טבעי שמרגישים קינאה ומרירות כשפוגשים מישהו טוב ממך, או מפורסם יותר, או שעושה יותר כסף ממך, בדיוק כמו שהמקצוענים הבכירים מביטים עלינו מלמעלה….אנחנו התייחסנו אליהם, כמו חבורת עשירים מתרוממת- בריונים דוחפי סמים לתחת….והם בטח קראו לנו – מרירים – מפסידים – מתרוממים שלא יודעים להפסיד.
לקראת מרוץ קטן – זה היה התדריך של גיימון לשני חברי קבוצתו לאחר שלא ישן כל הלילה וקם עם כאבי בטן עזים :
“אנחנו נבצע אונס במרוץ המחורבן הזה. ואנחנו לא עומדים להשתמש באמצעי מניעה. אנחנו נאנוס את המרוץ הזה, נכניס אותו להריון ואז נדחוף אותו מטה במידרון המדרגות. בגלל שאנחנו לא מוכנים עדיין לקשר רציני ומחייב” ..2 חבריו לקבוצה התאפקו שלא להקיא.” (אגב, הם ניצחו במרוץ).
תפסתי לפני כמה ימים את גיימון ושלחתי לו כמה שאלות שיענה חזרה :
1. מה אתה אוהב יותר? אימון קשה או מרוצים?
מרוצים
2. כמה% לדעתך היום (2017) משתמשים עדיין בסמים בפלטון המקצועני ?
רוכבים מעטים מאוד, אני חושב, אבל אין לי שום דרך לדעת באמת.
2.5 האם יש לך רעיון חדש להילחם טוב יותר נגד השימוש בסמים בפלטון המקצועני ?
עכשיו, כשאני לא רוכב תחרותי יותר, אני שמח מאוד לא לחשוב על סמים או לדבר על זה יותר.
3. למה זה נראה כאילו פרשת מעט מוקדם מדי מהענף, לאחר העונה השנייה שלך בפרו טור בסוף 2016?
אף אחת מהקבוצות הגדולות שרציתי לרכב עבורן לא היה מעוניין בי ולא רציתי לרכוב עם קבוצה קטנה. זה היה יותר הגיוני להמשיך הלאה מאשר להיאחז במשהו שאנני רוצה. כתבתי אודות בספר שעומד לצאת באוקטובר הקרוב.
Https://www.amazon.com/Draft-Animals-Living-Cycling-Dream/dp/0143131249
4. מהי השאלה הטיפשה אך נפוצה ששואלים אותך רוכבים צעירים?
כנראה איך לרכב מהר יותר. זה פשוט מאוד הרבה עבודה קשה וקצת גנטיקה.
5. בתור רוכב – מה היה הפחד הגדול ביותר שלך?
להתרסק על הראש (גיימון נפצע קשה מאוד באחד המרוצים – פגיעת ראש בזמן שהיה מדורג 2 ב GCׂׂ)
5.5 אתה רוכב אופניים טוב יותר? או סופר טוב יותר?
כנראה רוכב אופניים טוב יותר, לצערי, אבל אני חושב שאני עדיין משתפר בכתיבה.
6. מה הם המטרות שלך בימים אלה? או השנים הבאות?
אני מתחיל לעבוד בקרוב בחברת שיווק בתחום הספורט, ויש לי עוד ספר שעומד לצאת באוקטובר (לינק מעלה), ובחודש אוקטובר מתקיים ‘הפונדו של פיל’ במליבו.
מה אני חשבתי על הספר ?
זהו ספר חביב וטוב, אך כנראה יותר חשוב מאשר חביב. אני לא יודע האם יש בספורט מקביל אחר ספר דומה לו, אני מניח שכן, ספר בו מכבסים את כל הכביסה המלוכלכת בחוץ. כביסה מסריחה ששכחו אותה כמה ימים עצובים במכונה וגיימון יודע לעשות זאת בצורה המצחיקה ביותר שיכולה להיות, לפחות לי.
ממליץ.
להזמנת הספר – כאן