טירופו של מסע או מסעו של טירוף ? – מאת אלעד פלטין

 “טרופו של מסע או מסעו של טירוף ?” (לקניית הספר – צרו קשר 0523541563 elad.bike@gmail.com)
ספר מסע חדש מאת אלעד פלטין בכפר קטן על אם הדרך נערך משחק כדורגל בין-כפרי במסגרת ‘קופה הוארז’ – ליגת ילדים. מגרש הכדורגל הרים וגבעות, כוסה בדשא מצהיב של קיץ ולמרות העוני הקשה, שחקני שתי הקבוצות לבשו תלבושת אחידה ונעלו נעלי פקקים תקניות… ילד אחד התקרב ולאחר מכן עוד שניים, שלושה, ארבעה… לאחר שתי דקות התרוקן המגרש מצופים, וכשישים שמונים ילדים התגודדו מסביב לאופניים. ילד אחד סקרן חיפש היכן מסתתר המנוע. לרגע הרגשתי כמו החלילן מהמלין, כאשר האופניים מחליפות את החליל והמנגינה יוצאת מתוך הפדאלים… נדב, סטודנט ירושלמי מפוזר, מפסיק את לימודי המתמטיקה באוניברסיטה ויוצא לטיול במרכז ודרום אמריקה. כבר בטיסה לניו יורק הוא נקלע לצרות שילוו אותו לאורך כל המסע. הוא ממשיך משם בטיסת מאסף לגואטמלה, שבה מתחילים שאר סיפורי המסע, כאשר הוא מנסה כל העט לנווט את דרכו בין סקרנות גדולה להכיר את הזר והשונה לבין סכנות והרפתקאות האורבות מכל עבר. גיבורי הסיפורים שהוא פוגש יוצרים את תוואי המסע. מהלך האירועים חושף בהדרגה גם את המסע הפנימי שהוא עובר, אותו ניתן לתאר כניסיון להתרחק על מנת להתקרב. ההרפתקאות שמזומנות לו הופכות בעצם לסדרה של מבחנים אישיים כך שהרכיבה המפרכת על האופניים, הקשיים הפיזיים, הקור והבדידות – מתלכדים עם האירועים הנפשיים ומביאים לכך שסוף הדרך וסוף הסיפור מצטרפים להוויה אחת. אלעד פלטין, רוכב אופניים, מאמן קבוצות רכיבה, כותב ומקריא סיפורים. הוא איננו הרפתקן ואיננו חובב סכנות, הוא בסך הכל אוהב לטייל.– אילן אולמן ., 12/04/2004 – ביקורת
הספר “טירופו של מסע או מסעו של טירוף?” מורכב מאוסף סיפורים מתוך ראשו הקודח געגועים, אהבה וטירוף של כותב הספר שבו אין התחלה ואין סוף וציר הזמן גם הוא בסימן שאלה, כמו חשיבות הזמן בדרום אמריקה (אין לו חשיבות!) כך גם חשיבותו של ההיגיון והסדר בספר. כל סיפור בסטנדרט שכזה הוא סובייקטיבי לחלוטין, צבוע בצבעי הקרב של הג’ונגלים הבלתי נגמרים, ירוקי העד, משולבי צהוב, כתום של תוכים ומארג אנושי חם ותמים שסובב מסביב לגיבור כאילו בטבעיות, כי כך צריך ומנגד, חוסר השקט המטריד והמכאיב שסוחף את הקורא ביחד עם הפחדים, התשוקות, הזיכרונות ורצונו של הגיבור ללכת לאיבוד מעצמו … האם הצליח במעשיו ? האם נכשל ? הספר רווי בסערת רגשות של כתיבה שלעיתים מעלה את נדב &1128# גיבורו, במעלה צמרות העצים של תיאורי נוף ותחושות ‘ג’ורג אמדו’ … ולעיתים מתרסק נדב לתהומות של תיאור פרטני של צעידה מהכפר אל הבאר… אפשר שמי שעשה מסע מעין זה, יגדירו כמסע של דור נוכחי ויזדהה בכל אברי גופו עם חוסר הרצון לנקוט עמדה או להיות שייך למשהו, מי שהיה בנופי האש הקסומים וחווה נהרות שורצי תנינים (מרחוק), צעד אלפי ק”מ ברגל למרומי הרים ירוקי עשב ומצופי פריחה הזויה, ראה הרי געש כבויים ומפלי מים אדירים, יוכל לספר זה. מי שלא חווה ולא היה, יתקשה למצוא את ידיו ורגליו… אבל, וזהו אבל גדול, מומלץ בחום לנסות ולהיסחף אל תוך תוככי טירוף זה ולראות, היכן מתחיל ג’ונגל החיים בפרברי רמת גן והיכן הוא מסתיים במעלה נהרות האמזונס… שורה תחתונה? הספר שווה כל דקת קריאה.