(1995-1994) הם היו לא יותר מ 6-8 מפגינים שהתגודדו סביב הבולדוזור-מנוף.משטרה עדיין לא הגיעה למקום. ואז אחד המפגינים החליט להעיז ולקפוץ על קדח האיזמל של הבולדוזר (זה שמפצח סלעים), מפעילו של הקודח המשיך בשלו ופשוט ניסה “לנער” ממנו את המפגין, כאשר הרים את המקדח מעלה ומטה והפעיל את מנגנון הרטט במלוא המרץ ,כאשר המפגין החרדי לופת אל המקדח כאילו היה גזר ענק או עץ זית עתיק ויקר, או באיזה משימת הדחה בתוכנית הישרדות שעדיין אז עוד לא היתה בתכנון.

אותו מפגין חרדי אמיץ (וטיפש) עצם את עיניו (מהפחד ? מהתעוזה ? משניהם ?)

ונראה היה לרגע שהתמונה הזאת כ”כ אבסורדית וסוריאליסטית עד שאני צופה בסרט מצויר.

גואטמלה 1996 – מעל העננים

לפני שנתיים “פספסתי” עוד ‘שתיים’ (תמונות) טובות. הראשונה, במהלך נסיעה עם הרכב בשכונת נווה ירק בלוד. פעוט בן שנתיים וחצי, אולי קצת לפני גיל שלוש, רוכב על תלת אופן במרכז הכביש המסוכן כאילו כרגע הוזנק לאליפות ישראל בתלת אופן. או היה מינימום איזה סופר-תינוק. האמת לא הרגשתי הכי נוח עם הצילום, העדפתי להחזיר את הנ”ל למדרכה (נהג אחר הספיק לעשות זאת לפניי) יש מקומות שלפעמים מגיעים אליהם בטעות לגיהינום, למרות שהכוונות שלך במקור טהורות….

פלירטוט בשוק בברצלונה – 2013

“התמונה השנייה שלי” היתה אתמול ערב שישי, באזור קריית ספר (מודיעין החרדית) התפנתה משפחה חרדית לנסיעה לירושלים. לבושים בגדי שבת יפים. אחד האחים הבוגרים ישב במושב הקדמי, כאשר על מוט מטאטא, או מעמד מיוחד תלויה פאה נוכרית. כאילו היה איזה צ’יפ אינדיאני שצריך להביא לארוחת הערב בירושלים קרקפת לערב שבת.

שאל אותי לפני שנה רוכב : “מהיכן למדת לאמן אופניים ?” סיפרתי לו את כל הדברים הרגילים, ההסמכות, התעודות, הניסיון…אבל ביטלתי את כולן מיד לאחר מכן. “אבל הכי חשוב, אני נהנה להביט” חייכתי אליו והרמתי גבה “…אתה יודע – להביט, אבל לא לגעת !” קרצתי עם חיוך. בקיצור אפשר ללמוד הרבה רק מלהביט.

גם באימון אופניים. סל”ד. תנועות גוף, ידיים, תוואי הפנים, הכתפיים. לגוף יש שפה משלו. וכל אחד ושפת הגוף שלו. תנועה אחת אצל אחד יכולה להביע משהו אחר אצל רוכב אחר. כולנו שונים, כך גם תוכנית האימונים. היא טובה יותר ככל שהיא יותר אישית וממוקדת.

חשוב תמיד לדעת להביט. לא חשוב איזה קורס עברת, אנטומיה, פיזלוגייה, כיוון אופניים  ועוד. זווית העיין האישית שלך, עם הניסיון שצברת במהלך השנים והטעיות שעשית, כנראה וילמדו אותך הרבה, הרבה יותר.

כאשר אני שואל ספורטאי מהן החולשות שלו שהוא צריך לעבוד עליהן, לא תמיד החולשות האמיתיות שלו, הן החולשות עליהן הוא חושב שהוא צריך לעבוד.

או לפחות הדרך כדי להגיע לפתרון ה LMITATION שלו, היא אחרת.

מאמן צריך לדעת לא רק להקשיב, אלא גם להביט, ולראות. כך להצליח ולשמור על זווית העיין האישית והמקצועית, שלו.

החוכמה תמיד היא לראות את 2/3 הקרחון שמתחת למים….ולא את מה שכולם רואים , או חושבים שהם רואים.

למעלה – בשקט בשקט – טקס בר מצווה מסודר ושקט שמסביב הכול חורבן (הכותל המערבי/מתחת לקשת הדרומית)

ביחד ? בכותל ? שאבס !!!