אלעד פלטין – אפריל 2017

קצר ולעניין ונשתדל להתחיל מההתחלה ולא מהסוף. שבוע האימונים לאחרונה התייצב על משהו כמו 3-5 שעות באמצע שבוע – כולם אימוני PW וחלק שטח (45 דקות לנשמה ביום ג’ ושלא אשכח לרכב על אופני שטח) בסופ”ש – שישי – בין שעה וחצי שטח (אם יש תחרות כולל הכרת מסלול), או במקרה היותר טוב – שלוש שעות סבולת לבד (האימון היחידי האיכותי שאני עושה לבד ולא כמאמן לקבוצה, כמו בשאר ימי השבוע). שבת – שלוש שעות ולא יותר, עם קבוצת מומנטום.

אז זו ההתחלה. מרבית אימוני אמצע השבוע יושבים על 60 דק’ 80-83IF – קשה בלשון המעטה (משהו שהכי דומה לעצימות אימון קריטריום). עד לפני כמה זמן הקפדתי להתייצב על 3 שעות בלבד באמצע השבוע = 3 אימונים של שעה כאשר ה CP20 דקות מכוון ל 297. העליתי קצת לאחרונה את הנפח והאמת – לא היה שיפור כ”כ משמעותי ברמה, להיפך הייתי צריך להוריד את ה CP ל 290.

צילום – Bicycles & Photographies

ולתחרות היום, האמת הגעתי עם ביטחון בסדר גמור וגם עם ראש על הכתפיים, בלי יותר מדי תירוצים מלבד ארוחת בוקר שפספסתי ומחסור במשקה איזוטוני ושעת זינוק מוגזמת למדיי למפונק שכמוני. רשום למקצה 1 החימום שלי לא היה משהו, כך שהחלטתי לעשות אותו על הקילומטר הראשון במרוץ, הרגליים ישתחררו מה”לא לעשות כלום” מיום רביעי.  הפער נפתח, הרגשתי טוב, נמשיך, בטח עוד שנייה נחזור לפלטון והכול בסדר, נהיה מחוממים ונחזור לתוכנית המקורית – לחכות לשתי ההקפות האחרונות ועד אז לעשות קולות של שטיח או לגשר במידת הצורך.

אבל איזה חימום ואיזה נעליים, בפנייה הראשונה ימינה אני להפתעתי רואה את ויקטור קטייב (דינאמו), נני מעוז (IGP) ורוכב מאשכולות – דרור אל נקווה. כמעט ואמרתי לויקטור : “מפגר עוד שנייה התכוונתי לחזור חזרב מה אתה מפריע לי בחימום!”
אני מסתכל לאחור הפער סבבה, קדימה לעבוד. בררררררר 100 קילומטר קדימה זה לא היה התכנון – מטומטם !  התחלנו לעבוד מסודר, הרגשתי חזק יותר מאחרים, ונראה שמשכתי קצת יותר מדי וקצת חזק מדי בשתי הקפות הראשונות, ומהקפה להקפה העניינים לא הרגישו לי טוב, כאשר ויקטור הפך לחזק ביותר והמשמעותי, אחריו נני שהתחיל את הבריחה רגוע ולאט לאט לחץ כל הזמן גז יותר. דרור מאשכולות היה נראה שהוא פחות מנוסה, אך ממש לא חלש. ויקטור התחיל משחקים מעט (קפיצות בתוך הבריחה), לא אהבתי, אבל גם שתקתי, לגיטימי לגמרי בהתחשב שנחלשתי. נתתי את העבודה שלי מקדימה, בהתאם להרגשה, כמה שצריך אבל לא יותר מדי שאתפרק, ויתרתי על כמה תורות ונראה שהמשחקים של ויקטור לפרק את הרוכב מאשכולות השפיעו יותר עליי מאשר על הרוכב מאשכולות (קיבינמט אולי לא הייתי צריך לפספס את ארוחת הבוקר ולהתקש ולמצוא משקה איזוטוני). במהלך ההקפה השלישית מגשר אלינו רוכב חזק מ CCC, ויקטור יורד לאחור לחכות לו, גם אנחנו ומתחילים עבודה מחדש, הוא בהחלט העלה את הקצב. (אגב, גישור של חולצה ירוקה היתה גם באיזה שלב מסוים, אך כנראה התבצעה באחת הפניות ולא הקפדנו לחכות….זה היה אברהם פינקלמן שבסופו של דבר ויתר על הגישור וחזר לפלטון).
התקרבנו לשעה השנייה ושוב משחקים. והמהירות שלנו יורדת מטה, זה היה מיותר וממש לא בדיעבד. לגיטימי אבל טעות.

צילום – Bicycles & Photographies

לטעמי, משחקי קפיצות לבריחה עצמה יכולה לעשות ב :
1. כאשר הפער מהפלטון גדול מ 2 דקות. או 2. אנחנו בחצי שעה האחרונה של המרוץ. 3. הפער ברמה שבין הרוכבים מצדיקה קפיצה שתאפשר ניצחון גם לשני רוכבים בודדים. לטעמי אף אחד משלושת הסעיפים לא התקיים במקרה שלנו. במקרה האישי שלי, הייתי ממשיך לשבת  מאחור 1.  במידה והייתי בשלב זה מאמין יותר בבריחה 2. לא הייתי מנסה לגנוב ספרינט סיום אם הבריחה היתה מגיעה אליו (אבל זה אני).

נשרתי לאחור כדי להתאושש ולחזור לפלטון כאשר הבריחה החזיקה ממש מעט עוד עד שנבלעה שוב גם היא.

בהקפה הלפני אחרונה. רוכב מ XTEAM התרסק בצורה מאוד מאוד לא יפה. הוא לא נראה טוב, פציעת ראש לא יפה, עצרתי ביחד עם נמרוד דובינסקי וחיכינו עד שהגיע האמבולנס. יש דברים חשובים יותר ממרוץ אופניים – שתהיה החלמה מהירה.

צילום – Bicycles & Photographies

מלפנים – ניצח את המרוץ…..אברהם פינקלמן…כנראה ואולי שהיינו צריכים לחכות ?  כל הכבוד !

מסקנות :
ארוחת בוקר, בעיקר אם המרוץ מישורי ואני על 65 קילו לעומת אחרים על ממוצע של 70-75 ק”ג וצפונה. וכמובן משקה איזוטוני בכל מקרה (בעיקר אם יוצאים לבריחה מ ק”מ 1 – יותר עקרוני) .תודה לכל חבריי לבריחה, בעיקר לויקטור, היה בהחלט מעניין מלפנים ב2/3 מרוץ מלפנים. אם לא מנסים לא מצליחים….יש עוד מסקנות, אבל את זה נשאיר אצלי.
מנסה כאן לתת הסברים על נפח האימונים לרוכבי פרו שמרגישים שחיבים לרכב 15 ו 18 שעות וצפונה. מצד אחד ומצד שני רוכבים בקטגוריית המסטרס שחושבים שיש צורך לרכב נפחים דומים.  אחד הדברים ששמתי לב שהם הכי קריטים בפלטון של הפרו ואני מניח שאפילו יותר במסטרס הוא ההספק האנאירובי וה VO2MAX (כלומר הספקים שבין 30 שניות ל 3 ו 5 דקות) אלה הם הטווחים הקריטים ליצירת בריחה טובה. לקריאה נוספת בנושא – אימון טווח ה 30 שניות CP.

קישור לסטרבה – כאן

שברנו שיא הספק לשעה וחצי – לפחות זה – הכושר בסדר