3.10.13 בשבוע האחרון פגשתי רוכב אופניים שמתעניין רבות באימונים ע”פ מדידת הספק. לאחר כמה הסברים קצרים על המעבדה, אמר זה בפליאה : ” תשמע, כמו שהתרשמתי על זה מדפי הפייסבוק והתמונות, זה נראה כמו ‘שכונה’, אבל ממה שאתה מסביר לי, זה נשמע פשוט הרמה הכי גבוהה שיש, זה ממש ממש מעניין”.

 

מרציאנו הגיד לכולם להיות בשקט !  להיות בשקט – מרציאנו יותר חזק !  להיות בשקט

ולמה שכונה ?  בגלל שאנחנו לא יושבים בתל אביב ?  בגלל שאנחנו מתמקדים, או מנסים להתמקד בעיקר “בעיקר” ופחות ב “מסביב” ? בשיווק ? 

נכון, אנחנו רובנו ספורטאי מסטרס, רק שאנחנו ב POWERTRAINING  מנסים לשאוב את העקרונות יותר מהספורט ההישגי ופחות מהעממי (וכן, שניהם יכולים להשתלב ביחד). האם נכנסתם פעם לחדר כושר נבחרות במכון ווינגיט ? חלק גדול מהמכשירים שם  דומה יותר לחדר כושר ספרטני של מכון אגרוף בעיירת פיתוח. (לא שהספורטאים האולימפיים מתאמנים או צריכים להתאמן רק שם, רק שאותו חדר כושר נבחרות הצנוע והקריר, נקי ממכשירים נוצצים, מסביר בצורה פשוטה וטובה, מה זה ספורט הישגי – פשוט ואכזרי). לא במפתיע מרכז פאורווטס במונטריאול דומה לאותו חדר נבחרות צנוע וספרטני שבזמנים העמוסים שלו, יכולים למצוא שם 5 אלופי עולם שמתאמנים במקביל (המרכז גודלו לא יותר מ 200 מטר רבוע).

  Racing is A state Of Mind Not

Not Level Of Fitness 

“אם אימא שלי היתה מתחרה במקומי, היא היתה אוכלת את כולם כאן בלי מלח”(ציטוט של אחד מאלופי ישראל). לפני קרוב לשנה יצאה תוכנה חדשה לטריינרים שלנו. אחד המתאמנים הוותיקים נדנד לי במשך חודשים ארוכים : “נו, מתי אתה משדרג מתי אתה משדרג ?!!!” לבסוף נכנעתי והזמנתי את התוכנה היקרה. הפעלתי אותה מספר פעמים וחזרתי לישנה. ביררתי האם משתמשים בה בקנדה, קיבלתי תשובה ברורה – מעולם לא. (לא בגלל שהיא לא טובה, בגלל שהשדרוג של התוכנה מתמקד בעיקר ביופי ובעיצוב).”התוכנה לא מקדמת אותי !”

ומה הקשר עכשיו לנבחרת ישראל באופניים והשתתפותה באליפות עולם ?

הקשר הוא כי הגעת הנבחרת לשם היא בגלל התרכזות בשיווק (אנחנו רוצים להיות מקצוענים, אנחנו רוצים להיות שם, אבל לא מבינים שאנחנו כרגע…כאן) ולא מתרכזים בעיקר – להיות הכי טובים. זה שנרכב על אופניים כמו של אלופי עולם, נקפיד על תזונה נכונה (כמו של אלופי עולם) נרכב הרבה (כמו אלופי עולם) לא יעשה אותנו אלופי עולם

.

פנו ופונים אליי הרבה ספורטאים ישראלים ברמת עלית, כאשר אני שואל אותם מה המטרה שלכם, חלק גדול עונה – אני רוצה להיות מקצוען. (האם הם יודעים מה צריך לעשות בכדי להיות מקצוען?). להבדיל כשנשאל קיריל פוזניאקוב בגיל 19 מה הוא רוצה להיות, זה ענה : “… אותי לא מעניין להיות מקצוען אני רוצה להיות טופ ומוכן לעשות בשביל זה הכול”.

עולם הרכיבה המקצועני אפל הרבה יותר ממה שחושבים שמכירים ללא קשר לסמים. בגלל שהענף כל כך עני וחסר כסף מספונסרים, קבוצות מקצועניות בדרג נמוך, בינוני ואפילו גבוה מחפשות כל מיני דרכים מוזרות לגייס כסף. אחת הדרכים הוא לבקש מרוכבים צעירים (בעלי יכולת) כסף  כדי לרכב בקבוצתם, ללא קשר ישיר לרמת הרכיבה והתרומה האמתית שלהם ברכיבה, אלא יותר הכסף שניתן להביא איתם לקבוצה. עכשיו יבואו ויגידו : “זו עוד דרך להביא כסף ולקדם את הספורט”. גם בישראל הכרתי רוכבים ורוכבות שמשתמשים בשיטה זו. לשיטה עשרות פנים. והתמיכה בקבוצה המקצוענית יכולה להיעשות בצורות שונות ומשונות. רק מה, זה לא נושא המאמר !

השאלה היא, מהי הדוגמה שרוכבי נוער ישראלים יכולים לקבל מכזאת צורת התנהלות שמסתמכת על שיווק ולא על תוצאות. אותם צעירים יכולים להבין כי לא צריך להביא הישגים בכדי להצליח, חשוב יותר להיות “מקושר” במקומות הנכונים. לא סתם רמת רכיבת הכביש הישראלית נמוכה יחסית לעולם. למרות ששמעתי בשנים האחרונות לא פעם אחת על חוזים מקצוענים של רוכבים ישראלים בקבוצות כאלה או אחרות. הישגים של אותם רוכבים  לא ראיתי לצערי.

 כמה רוכבים מקצוענים באמת מרוויחים ? (חפשו בתיבת החיפוש) (הדרך האמתית או מה שרוב רובו של חובבי הרכיבה יודעים) אפשר להבין מהכתבה שכסף טוב יש, רק כשאתה מגיע לרמות הגבוהות באמת ברכיבה (קבוצות פרו טור וגם, לא כולם).

כיצד כן הדברים צריכים להיעשות ? ראשית, כל הנושא כבר פורסם בעבר בשני מאמרים מפורטים, קביעת קריטריונים ברורים וארוכי טווח (ולא לשנות את הקריטריונים בהתאם לרוכב שרוצים או לא רוצים שיעמוד בהם…) שני המאמרים :

Part 1 Evaluation Test   הרבה ספורטאים (גם ברמות הגבוהות ביותר) חוששים עד שממש לא אוהבים את הדבר הזה שנקרא “טסט”. למה ?    המון סיבות. כנראה שהעיקרית היא ההתמודדות עם האמת בפרצוף.                                                           

  . Part 2 Evaluation Test    הערכה טובה של ספורטאי יכולה להוות קריטריון טוב כדי להעריך את הפוטנציאל שלו בהווה וביחס לעתידו. קריטריונים נועדו להפריד בין המוץ לתבן, בין הטובים לטובים פחות. ובין הטובים, לטובים יותר.

ולפני שממשיכים, חשוב לדעת עוד כיצד לא עושים זאת בדרך הנכונה :

1.     תרבות המגיע לי. ישנם רוכבי עלית צעירים שחושבים או מרגישים שהם יכולים לקבל הרבה דברים בחינם מכיוון שהם רוכבים ב…עלית (ואאוו !!!) בבלגיה השנה פגשתי רוכב אוסטרלי בשם לוק דוידסון (2013) שניצח 2 קרמסים בבלגיה במסגרת נבחרת העתודה של אוסטרליה (הרוכבים נכחו שם ביחד עם מאמן שתיפקד כמכונאי ומנהלן ועוד תפקידים מקבילים).הרוכב שניצח את אותם מירוצים חסר חוזה מקצועני והתבטא כאילו הוא צריך להוכיח את עצמו יותר בשביל זה. שכחתי לרשום, להנ”ל יש מדלית ארד מאליפות העולם האחרונה(2013) במקצה הסקראצ’ (וולדרום) וב 2008 זכה בשני מקצים – כלומר אלוף עולם לנוער כפול 2. קורה שאני מקבל טלפונים מרוכבים צעירים  : “כמה עולה תוכנית אימונים….? “כשאני נוקב בעלות התוכנית השיחה הרבה פעמים מקבלת תפנית ל”ומה אני מקבל אם אני רוכב אצלך בקבוצה?” כששאלתי רוכב שלי, הוא ענה לי בצחוק מתגלגל – “תגיד לו שהוא יקבל שיקרעו לו את התחת !”

2.     לקבל בחינם מבלי לתת כלום. לרוכבי נבחרת ישראל, באשר הם (ללא כל קשר לנבחרת ישראל באופניים). במידה ואתם שמים עליכם את מדי הרכיבה האלה, אתם הפסקתם לייצג את עצמכם, או את קבוצתכם. אתם מייצגים דבר גדול וחשוב הרבה יותר שקוראים לו מדינת ישראל. כעת אתם צריכים להבין שזו זכות גדולה אותה אתם לא יכולים לקבל בחינם, או לבזות (במקרה הרע). זו נקודה מאוד מאוד חשובה. כישלון או הצלחה שלכם, זה הרבה יותר גדול מכם, או קבוצתכם (במילים אחרות להעמיד את האופניים על קו הזינוק ליד סגן אלוף עולם, זה לא אומר שאתה עומד בזה הרגע לנצח אותו, רק שלפחות תיתן/תתני תצוגה הולמת וראויה לגדול המעמד).

3.     כישלון – מה לומדים מכישלון ? אפשר וחשוב מאוד ללמוד מכישלון. להבדיל, לא לומדים ממנו כלום במידה ולא חושבים שזה כישלון. ומגיעים בכל שנה שוב ושוב לאותה תחרות עם אותן תוצאות ומספרים (ומחשיבים כשלון כהצלחה. במידה והמסלול מישורי וללא עליות, סיפורי אליבאבא כאילו אנחנו באמת שם (ואנחנו לא).

כיצד כן לעשות את הדברים ?

 1.     קריטריונים ברורים(לדוגמה כמו שיהודה גרשוני מציע – 25 דק ל 20 ק”מ). וקצת יותר לעומק. שיפור ביכולת אנאירובית בעיקר בתחומים שבין ה 30 שניות ל 5 דקות (לא אימוני נפח ארוכים). בנוסף להתמקד בשיפור הרמה הספורטיבית של הרוכבים (חדר כוח).

2.     מבחינה מנהלתית (איגוד האופניים) : בישראל – יותר מרוצים קטנים וזולים (מרוצי אימון רשמיים עם מספרים וצ’יפים כמו בהולנד) אני יודע זה קצת עבודה לאנשי איגוד האופניים, רק שלא יזיק קצת עבודה,  800 אלף שקל על משכורת זה לא מעט. 

בחו”ל – השתתפות רוכבים צעירים במרוצי קרמיס חד יומיים, לאורך תקופה ארוכה (חודשיים – שלושה לפחות) בבלגיה והולנד. ופחות טורים ארוכים ומייגעים (אנחנו עדיין לא שם !). או ניתן לשלב – מי שיצליח במרוצי קרמיס – יזכה לזנק לטור מתאים (הכל יתבסס על קריטריונים שווים, מימון אישי ותמלוגים על הישגים). גם מבחינה לוגיסטית טורים זה כאב ראש מיותר. בבלגיה עשה את זה מצוין השנה יובל דולין – אלוף ישראל באופני כביש. 

החלטתי לבחור בסצינה מהסרט מטריקס כדי לנסות ולהסביר מושגים כמוכשרון (ניאו) תקווה (מורפיוס שמאמין בתלמידו) וכשלון. בסרט ניאו (THE ONE) מגיע לשלב הקפיצה בו צריך לדלג בין שני בניינים. מורפיוס מנסה להסביר לו כי הוא יכול להסביר וללמד אותו הרבה דברים, רק שמי שצריך לעשות את הקפיצה, זה ניאו לבדו. ניאו קופץ ונופל – נכשל. “כולם נופלים בקפיצה הראשונה שלהם” השאלה היא, מה הם עושים אחרי זה, כיצד הם מתמודדים עם הכשלון והופכים אותו בהמשך להצלחה (קריטריונים ?) יש עשרות שיטות להגיע ולנצח תחרות, כל תחרות, כולל אליפות עולם. כל השיטות עוברות דרך מעבר של קריטריונים ברורים של הישג. (לא צריך בשביל זה אופני ואטים, אפשר גם לטפס עם שק תפוחי אדמה על הגב ואפשר גם לקלף תפוחי אדמה, את אף אחד זה לא מעניין אם בסופו של דבר  תעמדו בקריטריונים). כדי להצליח ולהיות שונה מכל האחרים שנכשלו, צריך כנראה לבחור דרך אחרת (כנראה קשה יותר) והכי חשוב – מותר להכשל בה פעם אחת ופעם שנייה, רק שהכשלון לא יהפוך לדרך עצמה. אלא בסופו של דבר, ישתנה ויהפוך להצלחה.