בשבוע הקודם הייתי אצל “מוגרבי” ברמלה ונזכרתי בסיפור קטן….
מאת אלעד פלטין (ינואר 2014)

לפני איזה שבוע שאל אותי מישהו, מה צריכות להיות תכונות אופי של ספורטאי אולימפי ? (או רוכב מקצוען בכביש).

 אני מעולם לא הייתי כזה, או אפילו לא התקרבתי לכך או התיימרתי (הוא שאל אותי כמובן בתור מאמן ולא יותר). 

 עשיתי לו איזה פרצוף של “ביחייאת מה אתה רוצה ממני…בוא נדבר על אופניים” ועזבתי את הנושא,

למרות שהשאלה המשיכה להטריד אותי. בשבוע החולף החלפתי 2 צמיגים ברכב הליווי של הקבוצה.

בפינה נידחת ומעופשת של המוסך, בלטה מיטה נטושה שמישהו ישן בה באורך קבע…

 ב 1996 כמשוחרר צעיר (גיל 23), חיפשתי כל עבודה מכובדת  שתאפשר לי להרוויח כמה שיותר כסף בזמן הקצר ביותר לפני הטיול הגדול לדרום אמריקה..

באמצעות קשרים משפחתיים, מצאתי עצמי אי שם במוסך ענק של טרקטורים באחד המושבים באזור גדרה. ראיון העבודה היה קצר.

העבודה פשוטה והתחילה ביום שלמחרת :

עבודה על טרקטור ג’ון דיר ענק וירוק, עם מגוב של 10 שמשות מהשעה 5 בערב ועד השעה 8-9 בבוקר, הסיבה היא הצורך בלחות כדי שקציר הקייטניות לא ייהרס (קיטיניות חייבים לגובב בלילה). העבודה נעשית כך שראשון מגיע הקומביין הגדול וקוצר את התבואה, לאחריו הגיע “אני” עם המגוב ומיישר את “הואלות” – ל”ואלה” אחת גדולה. כך שהקציר יהיה נוח יותר למכבש החבילות.

‘

קודם מגיע הקומביין

יחד איתי, בצוות 5-6 מגובים,  12-14 שעות ביממה, נהגתי טרקטור ענק בחלקות ב’ של קיבוצי צפון מערב הנגב (כבר קרוב ל 20 שנה הקיבוצים הגדולים בדרום הפריטו עבודה זו לקבלנים). באמצע הלילה ליד גבול עזה (אז ללא גדר), עם אקדח ברישיון, הייתי לא פעם אחת נרדם על ההגה. במקרה הטוב נוסע ישר ומתעורר בסוף החלקה ומסתובב חזרה, במקרה הפחות טוב, יושן כשיכור ומקבל בקשר קללות מנהגי “כובשי החבילות” – “אלעד, קיבינימאט מה זה האלכסונים האלה !!” במקרה הממש לא טוב, הייתי מתעורר באחד הוודיאות כשמגוב 10 שמשות מקופל ושבור, נאלץ לקרוא בקשר לעזרה (עבודת ריתוך של 30-60 דק) והייתי חוזר להפעיל את הכלי.

מכבש החבילות היה מגיע אחריי

בשעה 9-10 בבוקר הייתי חוזר בחזרה למוסך עם רכב השירות, אוכל איזה ארוחה (כמה פיתות, עגבניות וחומוס) והדבר הכי טוב שחיכה לי בשעה 11 בבוקר היתה אותה מיטה צדדית ועלובה (לפני מקלחת מעופשת של מים קפואים).בשעה 15 הייתי מתעורר שוב וחוזר לשגרת העבודה (היו גם פעמים שפשוט ניסיתי לישון בשטח במהלך היום, אבל זה היה חם מדי).

ואין כמו מיטה טובה לישון עליה, אחרי יום עבודה מפרך.

 כל כמה ימים הייתי חוזר לבית ההורים לישון ולאכול קצת יותר נורמלי, על אופנוע שטח (DR350) זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שלי שנרדמתי גם על אופנוע. מרבית העובדים גרו במושבי האזור, לכן להם היה הרבה יותר קל להתנייד ממני. מודה, החזקתי ככה מעמד כ 4 שבועות, עד איזה התהפכות נוספת של המגוב בדמדומי הבוקר. מ’ (אחד הבוסים) הגיע אליי שוב עם הרתכת, ללא שביב של כעס החל מתקן, הסברתי לו בטון של התנצלות, זהו, אני לא מסוגל יותר. (אגב, לא בגלל כאבי הראש והעייפות, יותר מזה שלא עשיתי את העבודה כמו שצריך) מ’ התעקש שאמשיך, התנצלתי ואמרתי לא.

 אגב, המשכורת שקיבלתי במהלך החודש הזה שווה היום לערך ל 15 ל 20 אלף שקל נקי….

 הכול יחסי בחיים

יש עבודה קשה ויש עבודה ממש קשה. ואין כמו מיטה טובה לישון עליה, אחרי יום עבודה מפרך.

אני חושב שלהיות ספורטאי אולימפי, או מקצוען ברמות הגבוהות זה הרבה יותר קשה ממה שאני עשיתי באותו חודש.

זה גם ללמוד ובסופו של דבר לדעת, להיות הרבה פעמים לבד. לא חשוב אם זה רחוק, בדרך, או כבר ממש בפסגה.